הלב הוא איבר שרירי שרגיש באופן יוצא דופן להפרעות באיזון האלקטרוליטים. הסיבה לכך היא אלקטרוליטים נדרשים לשמירה על הפעילות החשמלית של הלב. אלקטרוליטים מתקבלים בדרך כלל מהתזונה, ובתנאים רגילים נשמרים בחלקים נאותים בדם על ידי הכליות. תנאים מסוימים יכולים להתרוקן אלקטרוליט כזה או אחר, להפר את האיזון ולהשפיע על הפעילות החשמלית של הלב. זה מייצר שינויים בתפקוד הלב.
קצב לב
הלב הוא משאבה מכנית הפועם בקצב או בקצב הנשלט על ידי פעילות חשמלית. השליטה החשמלית נובעת הן ממערכת העצבים האוטונומית והן מרשת העצבים המהותית של הלב עצמו. השליטה העצבית בלב כמו גם בשרירי הלב האישיים עצמם מושפעת ממגוון גורמים. גורם עיקרי אחד הוא רמת האלקטרוליטים בדם. אלקטרוליטים עוזרים לשמור על קצב לב תקין אך יכולים גם לגרום לבעיות, כמו פעימות לב לא סדירות, כאשר האלקטרוליטים אינם בריכוז מיטבי. חריג אחד בקצב הלב נקרא דפיקות לב או תחושת פעימות לב לא סדירות.
פונקציה של אלקטרוליטים
אלקטרוליטים הם חומרים שכשמניחים אותם במים יכולים לשאת מטען חשמלי. אלקטרוליטים נדרשים כמעט לכל פונקציה פיזיולוגית, כמו שמירה על איזון המים בתאים, ייצור אנזימים ויצירת אנרגיה. שניים מהאלקטרוליטים החשובים ביותר לתפקוד התא הם אשלגן ונתרן, על פי "ספר הלימוד לפיזיולוגיה." היחס היחסי שלהם בדם נשלט על ידי הכליות. כמו כן, לסוגי תאים שונים יש מנגנוני בקרה פרטניים משלהם בכדי לשמור על שני האלקטרוליטים הללו באיזון יחסי הדוק. איזון זה חשוב במיוחד ברקמות מסוימות התלויות בפעילות חשמלית לתפקוד תקין. הלב רגיש בצורה יוצאת דופן לאיזון האלקטרוליט שכן הקצב שלו נשלט באופן חשמלי.
אשלגן
כל האלקטרוליטים חשובים לשמירה על תפקוד לב תקין. "האנציקלופדיה של ניתוחים" מציינת כי אשלגן חשוב במיוחד מכיוון שהבדלים קטנים ברמות היחסיות של אשלגן בסרום ואלקטרוליטים אחרים, כמו נתרן ומגנזיום, יכולים להשפיע בצורה עצומה על קצב הלב. ריכוז האשלגן משפיע באופן ישיר על מערכת החשמל של הלב וגם על שריר הלב. על פי רפואת הטיפול הקריטי בילדים, כאשר רמות האשלגן בסרום יורדות מתחת ל -3.5 מגה לשקל לליטר, תאי הלב מתחילים להיות יציבים באופן חשמלי. כאשר רמות האשלגן בסרום יורדות מתחת, 2.5 מק"ק לליטר, הנחשב להיפוקלמיה חמורה, ההשפעה החשמלית על הלב יכולה להיות מסוכנת.
דפיקות לב
עודף של אלקטרוליט כזה או אחר יכול לייצר שינוי בכמויות היחסיות של אלקטרוליטים הנדרשים כדי לשמור על תאים פעילים באופן חשמלי. עודף אלקטרוליט יכול לייצר אי-שוויון בין המטען החשמלי הפנימי של התא לחוץ, וכתוצאה מכך להפרעה חשמלית על קרום התא. הסרת אלקטרוליט, כמו שקורה בשלשול, או הוספת אלקטרוליטים, כמו שקורה בתזונה גבוהה של מגנזיום, יכולה גם להיות בעלת השפעות עמוקות על איברים מבוקרים חשמלית כמו הלב. מחסור באשלגן, הנקרא היפוקלמיה, יכול גם לגרום למערכת החשמלית של הלב לייצר דפיקות לב. לרוב זה מתרחש עם היפוקלמיה קשה. באופן דומה, יותר מדי אשלגן, או היפרקלמיה, יכולים לגרום לפרפור בלב, מה שאומר שמערכת החשמל של הלב איננה מסינכרוניה, גרימת פעימות מהירות ולא סדירות. כדי להחזיר את הקצב התקין, החלף את אלקטרוליט האשלגן או דרך הווריד או על ידי מתן דרך הפה. יש לעקוב אחר אלקטרוליטים אחרים, כגון נתרן, כלוריד, מגנזיום וסידן, על מנת להבטיח איזון נכון עם אשלגן.
