היפרקלמיה היא מצב בו רמות האשלגן בזרם הדם גבוהות באופן חריג. מכיוון שהטווח הרגיל לרמת האשלגן הוא צר, לשינויים קטנים ברמת האלקטרוליט הזה יכולות להיות השפעות בריאותיות משמעותיות. הטיפול בהיפרקלמיה כרוך בשימוש במספר תרופות. אחת התרופות הללו היא נתרן ביקרבונט.
גורם ל
מחלת כליות היא בדרך כלל גורם להיפרקלמיה. הגורמים השכיחים ביותר להיפרקלמיה הם מצבים המשפיעים על יכולת הכליה לסנן עודף אשלגן מהדם ולשתן. מצבים אלה כוללים אי ספיקת כליות חריפה וכרונית; גלומרולונפריטיס, או דלקת של הגלומרולי, היחידה המיקרוסקופית האחראית על סינון הדם בתוך הכליות; וסיבות חסימתיות למחלות כליות, כמו אבנים בכליות וציסטות. מצבים אחרים הגורמים להיפרקלמיה כוללים את מחלת אדיסון, הנובעת ממחסור באלדוסטרון, הורמון החשוב בהסרת אשלגן ונתרן בכליות, וסוכרת לא מבוקרת.
תסמינים
התסמינים הראשוניים של היפרקלמיה הם בדרך כלל קלים וכוללים חולשת שרירים ושיתוק, בחילה ועייפות. הסיבוכים המסוכנים ביותר של היפרקלמיה הם הפרעות קצב או קצב שמיעה לא תקין. הפרעות קצב אלה עלולות לגרום לפעימות מדלגות, סחרחורות, קוצר נשימה וכאבים בחזה. הפרעת קצב מסוכנת, המכונה פרפור חדרי, גורמת ללב לרעוד במקום, ומורידה את יכולתו לשאוב דם. הפרעת קצב זו יכולה להוביל למוות לבבי פתאומי.
טיפול
הטיפול בהיפרקלמיה כרוך בהגנה על הלב מפני הופעת הפרעות קצב וירידה ברמת האשלגן בזרם הדם. אחת התרופות המשמשות להפחתת היפרקלמיה היא נתרן ביקרבונט. תרופות אחרות המסייעות בהורדת רמת האשלגן כוללות אינסולין, המסייע בהזרמת אשלגן לתאי הגוף; שרפים להחלפת קטיונים, שמפחיתים את ספיגת האשלגן ממסלול העיכול; ומשתן משתנים, כדי להאיץ את הפרשת האשלגן לשתן.
סודיום ביקרבונט
נתרן ביקרבונט פועל על ידי הגברת תנועת האשלגן מהדם לתאים. הגוף אוגר אשלגן בתוך התאים, עם כמות קטנה בלבד בזרם הדם. חומצה, בה זרם הדם הופך לחומצי, גורם לעלייה בשחרור האשלגן מהתאים לדם. חומציות יכולה להיגרם כתוצאה מסוכרת, התייבשות קשה ותרופות מסוימות. נתרן ביקרבונט מוריד את חומציות הדם, דבר ההופך את שחרור האשלגן אל מחוץ לתאים.
