היפרקלמיה היא מצב בו רמות האשלגן בזרם הדם גבוהות באופן חריג. ישנם גורמים רבים להיפרקלמיה, הקשורים בעיקר למחלות כליות מכיוון שאבר זה מסייע בשליטה על רמות האשלגן בגוף, ובגורמים הורמונליים. מתן גלוקוז ואינסולין הוא דרך אחת להוריד את רמת האשלגן בזרם הדם.
גורם ל
היפרקלמיה נובעת בדרך כלל מאי ספיקת כליות חריפה או כרונית; מגלומרולונפריטיס, בה הכליות מאבדות את יכולתן לסנן דם; ומדחיית השתלת כליה. על פי מדליין פלוס, גורמים אחרים כוללים את מחלת אדיסון, מצב בו הגוף אינו מצליח לייצר מספיק אלדוסטרון, ההורמון האחראי לבקרת ספיגת האשלגן מהכליות; ומתוך שימוש בתרופות משתנות, תרופות המשמשות לוויסות לחץ הדם על ידי הגברת הפרשת הנוזלים והאלקטרוליטים בשתן.
תסמינים
התסמינים של היפרקלמיה עשויים להיות קלים בהתחלה, אך היפרקלמיה חמורה עלולה לגרום להפרעות קצב, או לקצבים חריגים של לב, שיכולים בסופו של דבר לגרום ללב להפסיק לפעום. אחת הסיבות לתת גלוקוז ואינסולין לאנשים עם היפרקלמיה היא להפחית את הסיכוי להתפתחות הפרעות קצב.
מנגנון פעולה
מרבית האשלגן בגוף שוכן בתאי הגוף ולא בזרם הדם. חלק מהטיפול בהיפרקלמיה הוא החזרת אשלגן חזרה לתאים. האינסולין מכניס אשלגן לתאים על ידי גירוי ספיגת האלקטרוליט על ידי קרום התא. תהליך זה מתחיל תוך עשרים עד שלושים דקות מתחילת הטיפול באינסולין. גלוקוז מנוהל על מנת להקל על תהליך זה וגם כדי לשמור על רמת הגלוקוז בזרם הדם, שכן אינסולין יכול לגרום להיפוגליקמיה, או לרמת סוכר נמוכה בדם.
טיפולים אחרים
טיפולים אחרים להיפרקלמיה כוללים שימוש בסידן תוך ורידי בכדי למנוע את הלב מלהיכנס להפרעות קצב; נותן שרפים כמו נתרן פוליסטירן סולפונט אשר קושרים את האשלגן בתוך הבטן ומוציאים אותו ממערכת העיכול ובמקרים חמורים דיאליזה להסרת האשלגן במהירות מזרם הדם.
