ויסות נפח הדם
אחת הדרכים בהן הכליות שומרות על לחץ הדם היא באמצעות ויסות נפח הדם בגוף. כפי שמסבירה איגוד הלב האמריקני, אחד התפקידים העיקריים של הכליות הוא שמירה על רמות נכונות של אלקטרוליטים (כמו נתרן ואשלגן) בגוף. כמות האלקטרוליטים בגוף משפיעה על כמות הנוזלים בגוף. כאשר רמות האלקטרוליט גבוהות, הגוף שומר יותר מים, מה שמגדיל את נפח הדם. נפח דם רב יותר מביא ללחץ דם גבוה יותר. כך, הכליות שומרות על לחץ הדם על ידי שליטה עקיפה על כמות הדם בגוף.
ניטור ישיר
הכליות מווסתות גם את לחץ הדם באופן הורמונלי. על מנת לעשות זאת, על הכליות לפקח ישירות על לחץ הדם, אותן הן עושות על ידי מדידת כמות זרימת הדם שהכליות מקבלות. כפי שמסביר אתר מושגי הפיזיולוגיה הקרדיווסקולרית, פונקציה זו מבוצעת על ידי תאי כליות מיוחדים המכונים תאים קרניים. תאים אלה ממוקמים בעורקים הניזונים לכליות. כאשר מופחת זרימת הדם לכליה מופרש הורמון הנקרא רנין. מערכת זו עלולה להוביל בשגגה ללחץ דם גבוה אם העורקים המובילים לכליה הצטמצמו מכיוון שהתאים הסמיכים מפרשים זאת כעל לחץ דם נמוך למרות שלחץ הדם בגוף תקין (או אפילו מוגבר).
רנין
רנין הוא הורמון המיוצר על ידי הכליות והוא פועל להעלאת לחץ הדם. רנין הוא חלבון הקיים אינטראקציה עם חלבון אחר, הנקרא אנגיוטנסינוגן. כאשר מופרש רנין הוא הופך את האנגיוטנסינוגן לאנגיוטנסין I. אנגיוטנסין I הופך אז לריאות לאנגיוטנסין II. אנגיוטנסין II גורם לכיווץ כלי הדם, מה שמעלה את לחץ הדם. זה גם גורם לכליות להחזיק יותר נתרן ומים, מה שמעלה את נפח הדם.
