גורמים המשפיעים על תפוקת הלב

ניתן להגדיר תפוקת לב (CO) במילים, יחידות מידה או משוואות. בקיצור זהו נפח הדם שנשאב מחדר שמאל של הלב בדקה אחת, המתבטא גם כליטר לדקה (L / min). אצל מבוגר ממוצע במנוחה תפוקת הלב תמדד בדרך כלל בין 4.5 ל 5.5 ליטר / דקה. מספר גורמים יכולים להשפיע על תפוקת הלב בעקיפין על ידי השפעה על קצב הלב (HR) ועל נפח השבץ (SV), המרכיבים העיקריים בקביעת תפוקת הלב מתבטאים לעתים קרובות על ידי המשוואה CO = HR x SV.

קצב לב

קצב הלב במנוחה בממוצע הוא בין 60 ל -100 פעימות בדקה. מספר זה נקבע על ידי מערכת החשמל הטבועה בלב, הפועלת כקוצב לב, ובכך מבטיחה שניתן לשמור על קצב הלב בטווח הקצר. עלייה בדופק כתוצאה מגירוי או עירור על ידי פעילות, תרופות, תרופות או מקורות אחרים, תביא לעלייה בתפוקת הלב. ירידה בדופק כתוצאה מחריגות חשמליות ותרופות מסוימות עלולות לגרום לירידה בתפוקת הלב. לרוב זה נכון שכן תפוקת הלב עומדת ביחס ישר לשינויים בקצב הלב. כאשר קצב הלב הופך מהיר מדי, יתכן שללב אין מספיק זמן למלא כראוי בדם בין פעימות; זה יכול לגרום לירידה בתפוקת הלב. לעתים נדרשות התערבות רפואית באמצעות טכניקות חשמליות או תוך ורידיות כדי להפחית את קצב הלב לטווח הולם. דפיברילטורים מושתלים עשויים להיות ממוקמים בניתוח בכדי להבטיח שאם קצב הלב הופך להיות מהיר מדי, ניתן לאפסם במהירות לטווח רגיל. כאשר קצב הלב איטי מדי, תפוקת הלב יכולה גם היא לרדת משמעותית, וייתכן שיהיה צורך בהתערבויות בכדי להעלות את קצב הלב. קוצבי לב שהושתלו עשויים להיות ממוקמים בניתוח בכדי להבטיח קצב לב נאות ועקבי.

נפח פעימה

נפח שבץ הוא המדידה של נפח הדם הנכפה מחדר שמאל בהתכווצות לבבית אחת. זה נקבע לרוב על ידי מדידת נפח הדם שנמצא בתוך החדר השמאלי רגע לפני ההתכווצות ומדידת נפח הדם שנמצא לאחר השלמת ההתכווצות. מדידות אלה מכונות לעתים קרובות נפח דיאסטולי סוף (EDV) ונפח סיסטולי קצה (ESV) בהתאמה. לכן SV = EDV - ESV. מדידה זו יכולה להיות מושפעת משינויים ביכולתו של הלב להתכווץ, מכוח ההתכווצות, נפח הדם העומד לשאיבה או משתנים אחרים כמו התנגדות במערכת הדם שיכולים להשפיע או לשנות גורמים אלה. דימום או הלם קשה, נזק ללב או זיהומים קיצוניים יכולים לשנות את יכולתו של הלב לשאוב ביעילות.

גורמים המשפיעים באופן עקיף על תפוקת הלב

Catecholamines, הכימיקלים המיוצרים בתקופות של התרגשות כמו פעילות, פעילות גופנית או עבודה, יכולים לגרום לעלייה הן בקצב הלב והן בנפח השבץ ובכך להגדיל מאוד את תפוקת הלב. תרופות או רעלים שמאטים את קצב הלב או מקטינים את יכולת הלב להתכווץ בכוח, יפחיתו לרוב את תפוקת הלב, לרוב לרמות נמוכות באופן קריטי.

במהלך אוטם שריר הלב, או התקף לב, יכולים להיות שינויים משמעותיים בתפוקת הלב. לעתים קרובות בשלב ההתחלתי של התקף לב הגוף מגיב על ידי הגברת ייצור הקטכולמין, מה שעלול להגביר את תפוקת הלב. זה יכול לגרום ללחצים מוגברים שכנגדם נאלץ לשאוב, ולהגדיל עוד יותר את עומס העבודה של לב שכבר חווה מוות ברקמות השרירים כתוצאה מחסימה של עורק. במהלך התקף לב או אפילו אחריו, לרקמת השריר שנפגעת יכולה להיות השפעה הרסנית על יכולת השאיבה של הלב. לעתים קרובות ניתן להפחית באופן משמעותי את התכווצות חדרית שמאל ובהמשך לאי ספיקת לב. ברגע שהלב מתחיל להיכשל, נוזל יכול לגבות לריאות מה שמוביל לגודש או לקולות ריאה רטובים. לרוב מכנים זאת אי ספיקת לב.

לחץ דם כרוני גבוה, עישון, שימוש בסמים, מחלות כליות, כולסטרול גבוה, חוסר פעילות גופנית, תזונה לקויה וגורמים גנטיים ואורח חיים אחרים יכולים להשפיע על יכולת הלב להתכווץ ולשאוב דם.