הרפס היא מחלה זיהומית נפוצה ביותר הנגרמת על ידי נגיף ההרפס סימפלקס אחד ונגיף הרפס סימפלקס 2. רוב האוכלוסייה נחשפה להרפס ומהווה נשאה של הנגיף. הרפס יכול להדביק את השפתיים, הפה, הגרון, עור העיניים ואיברי המין החיצוניים. אדם זיהומי יום-יומיים לפני הופעתה של כאב ועד שהכאב פותר את עצמו.
שידור
אדם יכול לבוא במגע עם נגיף על ידי נשיקה, חיבוק, נגיעה באדם עם כאב פעיל. לעתים נדירות נדבק אדם בנגיף דרך המים בבריכת שחייה, במיוחד אם הבריכה כלורה. נגיף ההרפס נהרג שניות לאחר שבא במגע עם מים ואפילו מהר יותר אם המים מכילים כלור. לא אושר כי זיהום הרפס התרחש בבריכת שחייה עם כלור.
התפרצות
כאשר אדם חשוף להרפס לראשונה הוא סובל ממחלה של שבוע ימים שיכולה לכלול דלקת הלוע, חום, כאב ראש, סבל כללי, כמו גם תסמינים אחרים. מחלה זו מכוסה בהתפרצות שלפוחיות מלאות בנוזלים. שלפוחיות אלה חוזרות ונשנות בשנים שלאחר ההדבקה בגלל הנגיף כעת רדום בגוף. שלפוחיות אלה יכולות להופיע שוב ושוב עבור כל חייהם של אנשים. זוהי תפיסה שגויה פופולרית כי כלור יכול לגרום להפעלה מחדש של הרפס. מחקרים לא הראו מתאם כזה.
טיפול
ניתן לטפל בזיהום הרפס פעיל באמצעות תרופות אנטי-ויראליות. ניתן לתת תרופות אלה באופן אוראלי וטופיקלי. תרופות אלה מגבילות את כמות הנגיף שנמצא בשלפוחיות ואת האורך בו השלפוחית פעילה. זה גם יכול להגביל את חומרת הסימפטומים במהלך הזיהום הראשוני.
סיבוכים
סיבוכי הרפס הם נדירים אך חמורים. הרפס ידוע כגורם לעיוורון, מומים מולדים, צירים מוקדמים ודלקת המוח. במקרים קיצוניים חלק מהמחלות הללו אפילו יכולות להיות קטלניות. טיפול באמצעות תרופות אנטי-ויראליות לרוב ימנע סיבוכים רציניים.
זיהום עצמי
ניתן להעביר דלקת הרפס מאזור אחד בגוף למשנהו. אם אתה נוגע בנגע פעיל ואז בלי לשטוף את הידיים שלך בסבון קיימת אפשרות להפיץ את הזיהום לאזורים אחרים בגופך. זה לא אפשרי במים עם כלור, אך קיים סיכון נמוך מאוד להעברה כזו במים שאינם מכילים סבון או כלור.
