מורכבת מסדרת חלקי גוף הכוללים את הריאות, הסרעפת וחלל האף, מערכת הנשימה אחראית להובלת חמצן ופחמן דו חמצני לשרירים ורקמות וממנה. במהלך האימון מערכת הנשימה מתגברת כדי לעמוד בדרישות שרירי העבודה. מערכת הנשימה משתמשת גם במערכת הלב וכלי הדם - לב, דם וכלי דם - בכדי להעביר חמצן ופחמן דו חמצני.
קצב לב
במהלך האימון בלוטת יותרת הכליה מגדילה את ייצור האדרנלין והנוראדרנלין המשפיעים ישירות על הלב ועל היכולת להעביר חמצן ופחמן דו חמצני בגוף. לאחר מכן ההורמונים משפיעים ישירות על העצבים הסימפתטיים כדי לעורר את הלב לפעום חזק יותר לעוצמת שבץ מוחי ומהיר יותר לעלייה בדופק ועלייה כוללת בתפוקת הלב.
הובלת חמצן
כדי לעמוד בדרישות הגידול של החמצן משרירי העבודה, יש להעביר חמצן נוסף דרך כלי הדם. במהלך האימון העצב הסימפתטי ממריץ את הוורידים להתכווץ ולהחזיר יותר דם ללב. דם זה נושא פחמן דו חמצני מהשרירים ויכול להגדיל את נפח השבץ הכולל של הלב ב 30-40 אחוזים.
קצב נשימה
עם כמות מוגברת של הובלת חמצן ופחמן דו חמצני, קצב הנשימה שלך - קצב הנשימה - עולה גם הוא. עלייה זו מושפעת גם מהעצבים הסימפתטיים המעוררים את שרירי הנשימה להגדיל את קצב הנשימה. בזמן מנוחה, קצב הנשימה שלך הוא בערך 14 לדקה אך יכול לעלות ל 32 לדקה במהלך האימון. קצב הנשימה המוגבר מאפשר יותר חמצן להגיע לריאות ולדם להעביר לשרירים.
תגובה ארוכת טווח
תגובה של מערכת הנשימה לטווח הארוך לתרגיל כוללת מספר התאמות פיזיולוגיות. התאמות אלה מביאות בסופו של דבר לעלייה ביעילות הכוללת של מערכת הנשימה לאיסוף, הובלה והעברת חמצן לשרירי העבודה. תפקוד הנשימה לטווח הארוך נמדד בדרך כלל באמצעות בדיקת מקסימום VO2 המחשבת את יכולת גופך לצריכת חמצן במהלך אימון מירבי. באמצעות אימונים ואימונים, האפקטיביות של מערכת הנשימה ו- VO2 מקס משתפרת.
