מוליבדן הוא יסוד קורט חיוני התורם לתפקודי מערכת העצבים והכליות שלך. מוליבדן ממלא גם תפקיד בייצור אנרגיה ברמה התאית. אף על פי שהפונקציות הספציפיות של מוליבדן אינן מובנות היטב, אגודת הסרטן האמריקאית מציינת כי לאלמנט זה עשוי להיות פוטנציאל להתמודד עם ההשפעות המזיקות של תרופות מסוימות לסרטן על הלב והריאות. מכיוון שכמות המוליבדן שגופכם זקוק לתפקוד בריא היא קטנה מאוד, והמינרל מופיע במזונות רבים, המחסור נדיר בבני אדם.
המלצות
קצבה תזונתית מומלצת, או RDA, עבור מוליבדן הוקמה בשנת 2001 והיא 45 מיקרוגרם לגברים ונשים מגיל 19 ומעלה. כמות המוליבדן במזונות שאתה אוכל עשויה להשתנות בהתאם לכמות המוליבדן באדמה בה מגדלים מזונות אלה. שעועית, אפונה, עדשים, אגוזים, ירקות עליים וכבד מספקים מוליבדן.
גורמי סיכון
אנשים הסובלים ממצב גנטי המפריע לספיגתם במוליבדן, או המקבלים תזונה תוך ורידי עקב מחלה ממושכת, עשויים להיות בסיכון למחסור במוליבדן. רוב האנשים הבריאים מקבלים יותר מ- RDA של מוליבדן ממקורות תזונתיים. על פי נתוני מכון לינוס פאולינג, הגבר האמריקאי הממוצע מקבל 109 מק"ג של יסוד זה ממקורות תזונתיים בכל יום, והאישה האמריקאית הממוצעת מקבלת 76 מק"ג מדי יום.
חקר מקרה
מעט מאוד מקרים של מחסור במוליבדן בבני אדם תועדו. על פי הספרייה הרפואית המקוונת של מרק, בשנת 1967, ילד עם הפרעה גנטית שעיכב את השימוש במוליבדן הראה סימפטומים נוירולוגיים ועיכובים התפתחותיים כתוצאה מהחסרון. חסר תיעוד נוסף, שפורסם בדו"ח בנובמבר 1981 בכתב העת "American Journal of Clinical Nutrition", נוגע לאדם שקיבל תזונה תוך ורידית במשך 18 חודשים ופיתח אי סובלנות לחומצות אמינו מסוימות - רכיבים מבניים של חלבון - כתוצאה מאי-מספקת מוליבדן.
תסמינים
בהתבסס על מחקרי מקרה מוגבלים, מחסור במוליבדן עלול לגרום להפרעות מטבוליות המובילות לעיכובים התפתחותיים, פרכוסים, שינויים בראייה ושינויים נוירולוגיים. החולה בדו"ח המקרה "American Journal of Clinical Nutrition" משנת 1981 סבל מכאבי ראש, עיוורון לילה וקצב לב ונשימה מואץ. בסופו של דבר המטופל התחלחל, אך התאושש מהתסמינים שלו לאחר שהתמיסה התזונתית שלו נוספה בצורה של מוליבדן. נדרש מחקר קליני נוסף בכדי לקבוע את ההשפעות של מחסור במוליבדן בתזונה האנושית.
